החלטה בתיק ת"א 32967-11-12

המבקשת, פט ליין יזמות וסחר בע"מ, (להלן: " המבקשת " ו/או " הרשת ") הגישה "בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד" בה התבקש בית המשפט לאסור על המשיבים לבצע כל פעולה, לרבות פתיחת חנות למכירת חיות ודברי מאכל לחיות וציוד נלווה לחיות בפרויקט מול כינרת (להלן: " פרויקט צמח "), לעשות שימוש בסימני המסחר של הרשת, בסודותיה המקצועיים, בידע שלה וכן להתחרות עמה בעודם זכיינים של הרשת בהתאם להסכם הזיכיון שנחתם עמה וזאת עד למועד סיומו ביום 20/02/16.

ביום 19/11/12 קבעתי את הבקשה לדיון בפניי ליום 23/12/12. המבקשת הגישה בקשה חוזרת למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד במסגרתה ביקשה כי אעיין מחדש בהחלטתי וכי אתן צו מניעה זמני כמבוקש. מאחר שלא סברתי כי קיים חשש לפגיעה "אנושה" ומאחר שככל שייגרם נזק, מדובר בנזק שניתן לתיקון על ידי פיצוי כספי, לא מצאתי מקום ליתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד והוריתי על הקדמת הדיון ליום 17/12/12.

בדיון שנערך בפניי ביום 17/12/12 נחקרו מר מיקי שמעון פרגון, בעליה ומנהל של המבקשת, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו והמשיב 1, מר איגור רויזמן, אשר הגיש אף הוא תצהיר עדות ראשית מטעמו וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

נימוקי הבקשה:

המבקשת הינה, בין היתר, הבעלים של רשת חנויות בשם "פט ליין ו/או עולם של חיות" לממכר חיות ומוצרי מאכל וציוד משלים לחיות ברחבי הארץ.

המשיבים 1-2, מר איגור רויזמן (להלן: " המשיב 1 ") ומר סמיון ברסן (להלן: " המשיב 2 "), הינם זכייני הרשת ומפעילים את סניף טבריה-פוריה שלה, בהתאם להסכם זיכיון שנחתם בין הצדדים ביום 20/02/09 ולנספח לו מיום 04/05/10, שתוקפו למשך 7 שנים, אשר מסתיימות ביום 20/02/16.

המשיבה 3, גב' סימה רויזמן, (להלן: " המשיבה 3 "), הינה אשתו של המשיב 1, אשר ערבה למשיבים 1-2 לקיום חיוביהם בהתאם להסכם הזיכיון.

המבקשת טענה כי הינה רשת מוכרת ובעלת מוניטין רב בישראל ובבעלותה שישה סניפים המצויים בכרמיאל, טבריה, קרית אתא, עכו, מעלות וסניף נוסף אשר אמור היה להיפתח במהלך חודש 12/12 בצומת צמח, לבקשת נציגת השיווק של פרויקט צמח, אשר פנתה אליה עוד בחודש 05/10.

המבקשת טענה כי לאחר בחינת הפרויקט, תמהיל העסקים אשר עתיד להיות ממוקם בו, התנאים המסחריים המוצעים ושיקולים נוספים אשר עמדו לנגד עיניה, היא החליטה לשכור חנות בפרויקט וביום 04/06/12 חתמה על נספח להסכם שכירות עתידי שייחתם בין הצדדים, שעניינו תנאי שכירת החנות בפרויקט צמח (להלן: " הנספח להסכם "). לטענתה, לאחר החתימה על הנספח להסכם היא פנתה אל המשיבים, אשר מנהלים את סניף הרשת בטבריה בהצעה לקבל זיכיון להפעלת סניף צמח הקרוב לאזור פעילותם, הצעתה נתקבלה בברכה והיא הפנתה אותם למנהלת השיווק של פרויקט צמח לחתימה על הסכם שכירות סופי בכפוף לתנאים שהוסכמו בנספח להסכם.

המבקשת טענה כי המשיבים כרתו בחוסר תום לב הסכם שכירות מול הפרויקט באופן עצמאי תוך עקיפתה וכי לצורך עקיפת תנאי הסכם הזיכיון הם ביקשו מהפרויקט כי חתימת הסכם השכירות בגין החנות יבוצע מול המשיבה 3 ובכך סברו כי יהיו מוגנים מפני הפרת הסכם הזיכיון, אשר היה מוכר היטב למשיבה 3, ששימשה כערבה לחיובי המשיבים 1-2.

המבקשת טענה כי המשיבים הפרו את הסכם הזיכיון עמה בהפרות יסודיות ומהותיות רבות ונהגו בחוסר תום לב מובהק, אשר הגיע אף לרמה פלילית, שכן ניסיון ההונאה והרמייה בו נקטו מולה גובל בתרמית תוך פגיעה במוניטין שלה. כמו כן, לטענתה, הפרו המשיבים בפעולותיהם את האמור בסעיף 11 להסכם הזיכיון בדבר "איסור תחרות ושמירת סודיות".

המבקשת טענה כי בפעולת המשיבים והטיית הסכם השכירות אל המשיבה 3 ייגרם לה נזק בלתי הפיך הנאמד במאות אלפי שקלים לטווח הארוך. לטענתה, היא מייבאת את מירב המוצרים הנמכרים בחנויות הרשת, אשר מחויבות לרכוש את מלאי החנות רק דרכה (ר' סעיף 6.1(א) להסכם הזיכיון) ובגין רכיב זה ייגרם לה הפסד בסך 50,000 ש"ח לחודש בצירוף 5% ממחזור המכירות בחנות הנאמד ב-200,000 ש"ח לחודש לחנות זו.

המבקשת טענה כי פניותיה למשיבים נתקלו בחומה בצורה ומאיימת ואין כל ספק כי הם מתכוונים לגזול את זכותה לשכור את החנות ולהפעיל בה את סניף הרשת המתוכנן. אשר על כן, לטענתה, יש להוציא צו מניעה אשר ימנע מהמשיבים לפתוח את החנות בפרויקט צמח, המהווה העתק של חנויות הרשת ונועדה להעביר לקוחות של הרשת מחנות פוריה-טבריה לחנות בצמח, דבר שיגרום לה לנזק בלתי הפיך הן כספי והן נזק למוניטין ולהתפתחות הרשת כפי שתכננה במקור בעת כריתת הנספח להסכם מול פרויקט צמח.

תגובת המשיבים 1 ו-3:

המשיבים 1 ו-3 (להלן: " המשיבים ") טענו כי יש לדחות את הבקשה אשר הוגשה בחוסר תום לב, תוך ניצול לרעה של הליכי משפט ומבלי לגלות לבית המשפט גילוי מלא של הנסיבות הרלוונטיות.

המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה מחמת היעדר יריבות משפטית נגד המשיבה 3, מאחר שהיא חתמה כערבה אך לחובותיו הכספיים של המשיב 1, קרי במקרה שלא יעמוד בהתחייבויותיו הכספיות, ואין היא חתומה כערבה להתנהלותו.

המשיבים טענו כי הסכם הזכיינות שנחתם בין המשיב 1 לבין המבקשת אינו בתוקף כיוון שבשל קשיים תזרימיים אליהם נקלעה החנות ביקש המשיב 1 ממנהל המבקשת להעביר את זכותו על פי הסכם הזיכיון לחברו, המשיב 2, ולאחר בדיקה שערך מנהלה, נתנה המבקשת את הסכמתה להעברת הסכם הזיכיון למשיב 2 ועל פי הסכם שנחתם בין המבקשת למשיב 2 ביום 09/08/09, הועבר כל מלאי העסק לרבות חשבונות הבנקים של העסק, חיובי כרטיסי האשראי והניהול השוטף לידיו של המשיב 2, אשר נכנס בנעליו של המשיב 1. לטענתם, מנהל המבקשת מקבל שיקים הנושאים את שמו של המשיב 2 בלבד, מקבל חשבוניות בחתימתו של המשיב 2 בלבד ומתנהל כלכלית מולו ומול אביו בלבד ואילו המשיב 1 הפך להיות שכיר לכל דבר ועניין והסכם הזכיינות אינו חל לגביו ועל כן אין כל מניעה מבחינתו לפתוח בעצמו ו/או בעזרת אשתו, המשיבה 3, כל עסק, אשר יכול להתחרות בעסקם של המבקשת והמשיב 2.

לחילופין, טענו המשיבים כי גם אם ייקבע כי המשיבים 1 ו-2 שותפים או שהסכם הזכיינות חל על שניהם, הרי שלאור הוראת מנהל המבקשת למשיב 2 לפטר את המשיב 1, ולאור פיטוריו ביום 01/07/12, בוטל הסכם הזכיינות ביחס אליו ביום 01/07/12 וממועד זה ועד חתימת פתיחת העסק החדש בצמח ביום 24/11/12 חלף למעלה מחודש ימים, הקבועים בסעיף 11ב להסכם הזכיינות, במסגרתו התחייב המשיב 1 שלא לפתוח במשך חודש ממועד סיום תוקפו של ההסכם ו/או מביטולו כל עסק מתחרה.

המשיבים טענו כי לאור כל האמור לעיל, אף בוטל כתב ערבותה של המשיבה 3, שאינו שריר מיום חתימת ההסכם בין המשיב 2 למבקשת וכניסתו של המשיב 2 בנעליו של המשיב 1.